<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ז</h1>
<h2>דף מה:</h2>
גרסינן בירושלמי (סנהדרין דף א' ב') רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרויהון שנים שדנו אין דיניהן דין. וכן הלכה. [דיני ממונות בשלשה דיני נפשות בשלשה ועשרים (סנהדרין ל"ב א'). ושנינו פרק אחד דיני ממונות (שם) שהכל כשרין לדון דיני ממונות. וכל הגרים כשרין כשאמן מישראל כדאיתא בפרק החולץ (יבמות מ"ה ב' ותו'). ובפרק מצות חליצה (ק"ב א') אומר גר דן את חבירו הגר דבר תורה. וסומא כשר לדון כאשר יתבאר (בעמוד ד' בד"ו [הו' בסנהדרין ל"ד ב']) כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר (סנהדרין ל"ד ב') דמקיש ריבים לנגעים ולא קיימא לן כוותיה]. בד"א מדברי סופרים אבל מן התורה מותר לאחד לדון שנאמר בצדק תשפוט (את) עמיתך (ע"פ רמב"ם סנהדרין פ"ב ה"י ועי' כס"מ) ומה ששנינו במסכת אבות (פ"ד מ"ח) אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד עצה טובה מדברי סופרים היא ואפילו למומחה לרבים דתנו רבנן שם (סנהדרין ה' א' וע"ש תד"ה כגון) שדן יחידי אע"פ כן עצה טובה השיאוהו שלא ירגיל לעשות כן (עי' רמב"ם שם הי"א). יחיד מומחה או שלשה הדיוטות יכולין לדון הנידונים בעל כרחם אפילו לא קבלום עליהם מדאמר שמואל (ה' ב') שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו בית דין חצוף ואם היה מדבר בקבלום עליהם לא היה קורא אותם בית דין חצוף (ה' א' תד"ה דן). וכבר ביארנו שאין הלכה כשמואל אלא כרבי יוחנן שחולק עליו בירושלמי וצריך שלשה. ומה ששנינו בפרק זה בורר (כ"ג א') זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד באומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה אבל אם אמר לא אדון בפני שום אדם יכולין שלשה לדונו בעל כרחו (המשך התו' שם).
